פסק-דין בתיק ת"א 43660-07

1. התובעת, גב' יעקובי מאירה, ילידת 29.11.50 נפגעה לטענתה בתאונת דרכים ביום 23.8.06  בעת שביקשה להיכנס לאוטובוס, כשלפתע נסגרו עליה דלתותיו (להלן: "התאונה").

2. התובעת טוענת כי התאונה הינה "תאונת דרכים", כמשמעותה ב חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), ועל הנתבעות מוטלת החובה לפצותה  בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה.

3. הנתבעות הכחישו את האירוע הנטען וטענו כי התובעת לא נפגעה כלל בהקשר כלשהוא עם האוטובוס. לפיכך טוענות הנתבעות כי לא קמה לתובעת עילה על פי חוק הפיצויים וחלק בלתי מבוטל של הדיון התמקד בשאלת החבות.

4. לאור הכחשת עצם התאונה והחבות ראיתי לנכון לפצל את הדיון באופן שתחילה תידון שאלת החבות ורק אם ימצא שהנתבעות חבות בנזק תידון שאלת הנזק.

דיון בשאלת החבות

5. בשאלת החבות העידו מטעם התובעת - התובעת בעצמה, בעלה, מר יהודה יעקובי (להלן: "יהודה"), בתה, גב' רונה יעקובי (להלן: "רונה"), שכנתה, שהייתה לטענתה עדה לאירוע, גב' רבקה מולר  (להלן: "רבקה") והאחראי על התובעת בעבודתה, מר יגאל צדוק (להלן: "יגאל"), אשר נתנו תצהירי עדות ראשית ונחקרו על תצהיריהם.

6. מטעם הנתבעות העידו מר יהושע ססונובסקי - מנהל מדור חשמל ואלקטרוניקה אצל הנתבעת 1 (להלן: " יהושע") ומר יאיר נקסטרנד - נהג האוטובוס. בנוסף, הוגש מטעם הנתבעות תצהירו של החוקר - עופר שפיר, אשר לא נחקר על תצהירו.

7. התובעת טוענת בתצהיר כי ביום התאונה, כאשר סיימה את עבודתה בשעות הצהריים, פנתה לתחנת האוטובוס על מנת לנסוע לביתה. כאשר הגיעה לתחנה פגשה את רבקה, שהמתינה לאותו קו אוטובוס כמוה (קו 21). וכך הצהירה התובעת בתצהיר: ".. בעודי עומדת על המדרגה הראשונה באוטובוס הרגשתי את הדלת הימנית נסגרת על כתף ימין שלי".. "צעקתי על הנהג מה הוא עושה ולמה הוא ממהר (אינני זוכרת את המילים המדויקות) והנהג ענה לי שהדלתות הן אוטומטיות..הייתי בסערת רגשות מהאירוע, אך לא ביקשתי מנהג האוטובוס פרטים, אבל שמרתי את כרטיס הנסיעה בתיקי".

תיאור זהה לכך תיארה התובעת גם בפני חוקר מטעם הנתבעות, אשר חקר אותה ביום 23.10.07: "עליתי לאוטובוס, חיכיתי חצי שעה, זה אוטובוס שבא כל חצי שעה, 21, עליתי הוא אפילו לא, הוא לחץ לי על הכתף.. נסגרה הדלת אז הוא פתח אותה כדי שאני אוכל להוציא את היד.. אז אמרתי לו, סליחה אדוני איך אתה עושה דבר כזה, אני מחכה חצי שעה לאוטובוס ואתה אין לך זמן שאני אעלה לפחות שתי מדרגות, הוא אמר מה לעשות זה דלת אוטומטית..".

8. לטענת התובעת, עם הגיעה לביתה סיפרה על התאונה לבעלה ולבתה, כשהיא סבורה שהכאבים יחלפו. התובעת טוענת כי הרגישה כאבים באופן קבוע מאז התאונה, חשבה כי מדובר במכה יבשה שתחלוף, אך משלא חלפו הכאבים, פנתה לרופאת המשפחה אשר הפנתה אותה לביצוע בדיקת אולטרסאונד כתף שהדגימה קרע מלא בכתף ימין.

9. התובעת טוענת בסיכומיה כי מכל העדויות עולה שהתאונה אירעה באופן הבא: התובעת עלתה לאוטובוס אחרונה, לפניה עלתה רבקה ונוסעת נוספת; הדלת נסגרה על התובעת בשוגג; הדלת לא נפתחה אלא לאחר שנייה, שתיים או יותר כאשר התובעת מפעילה בזמן הזה כוח ומתנגדת לדלת בעוצמה; בשל ההתנגדות נגרם הקרע וזאת על פי מסקנת המומחה הרפואי; התובעת סברה שמדובר בחבלה שתעבור ולכן לא לקחה את פרטי הנהג ולא פנתה לטיפול רפואי באותה העת; התובעת שמרה את כרטיס הנסיעה; התובעת סיפרה על התאונה בזמן אמת לבעלה, בתה והמעסיק שלה; בעקבות הכאבים שלא חלפו פנתה לרופאים שאבחנו את הפגיעה.

10. לטענת הנתבעות יש לדחות את התביעה לאחר שהתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת התאונה :

א.      התובעת פנתה לקבלת טיפול רפואי רק לאחר כחודשיים ממועד התאונה.

ב.       התובעת לא פנתה לנתבעת 1 לקבלת פרטי הנהג, וזאת אף לאחר שהבינה כטענתה, כי הכאבים אותם הרגישה בכתף ימין אינם חולפים ובנוסף אף העידה כי ראתה את הנהג גם לאחר התאונה, אך למרות זאת לא דאגה לקבל את פרטיו.

ג.        התובעת פנתה למשטרה כ-9 חודשים לאחר התאונה והעדות אף לא מצורפת לתביעתה.

ד.       נהג האוטובוס הצהיר כי במועד התאונה לא נפגעה אישה באוטובוס מהדלת הקדמית, איש לא פנה אליו ואיש לא הסב את תשומת ליבו לאירוע כזה. הנהג אף העיד כי אם היה מתרחש אירוע כאמור היה מציע פינוי רפואי ומדווח כחוק.

ה.      דלתות האוטובוס נפתחות אוטומטית בעת הפרעה ואף אם הדלת נוגעת באדם המבקש לעלות לאוטובוס - מדובר בטפיחה קלה בלבד, ובהתקיים חבלה מינורית קיים סיכוי נמוך להיווצרות קרע מלא, זאת על פי תשובת המומחה בחקירתו בבית המשפט.

ו.        כרטיס הנסיעה אותו שמרה התובעת אינו מעיד על אירוע התאונה.

ז.        עדותה של רבקה הינה עדות מאוחרת ומגמתית שאין בה כדי להוכיח את אירוע התאונה.